<h1>יראים סימן קס"ט</h1>
<h2>דף סו.</h2>
שילום גזל וחומשו. ויראת מאלהיך לקיים אשר צוה בפ' ויקרא נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמתו בפקדון או בתשומת יד והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואין לומר שלא חייב הכתוב להשיב אלא בנשבע לשקר משום דבענינא דשבועה כתיב השבה דהא (האי) [החומש] נמי [ב]קרא דשבועה כתיב וא"כ [הקרן] אפי' בלא שבועה אמרה תורה והשיב את הגזלה אשר גזל אם הגזלה [בעין] צריך להשיב הגזלה כמות שהיא. ואם שינה אותה גזלן ישיב דמים כשעת שינוי שעד שעת השנוי היתה ברשות הנגזל כדתנן בב"ק [צ"ג ב'] הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה. פי' כשעת שנוי הגזלה, כדאמר רבא בשלהי המפקיד [מ"ג א'] האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שוייא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי תברא או שתיא משלם ד' זוזי. מאי טעמא כיון דכי איתא הדרא למרא בעינייהו ההיא שעתא דתבר לה [ושתי לה] קא גזיל לה. וטעמא דקני' בשנוי כדאמר רבא בב"ק במרובה [ס"ו א'] אמר רבא שנוי קונה כתיבה ותניא. כתיבא, והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי. ותניא, הגוזל עצים ועשאן כלים וכו' וכי אמרי' ביתר שהיתה שווה יותר בשעת שינוי משעת גזילה, אבל בחסר שהיתה שוה פחות בשעת שינוי משעת גזלה משלם כשעת המעשה ולא כשעת שינוי. כדאמרי' בשלהי המפקיד על ההיא דתנן ב"ה אומר כשעת (המעשה) הוצאה ופרשינן (נמי) [מאי] כשעת (המעשה) הוצאה [אי] כשעת הוצאה מן העולם ובחסר מי (אמר) [איכא מאן דאמר] דלית ליה כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה. והיינו דאמר רב בתחלת מרובה [ס"ה א'] גניבה וחיים [אחייה] לקרן כעין שגנב ומוקמינן לה התם דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא. והמשיב גזלה אינו פטור אלא א"כ יודיע לנגזל שימנה הנגזל וימצא שלו דקיי"ל כר' יוחנן דאמר [ב"ק קי"ח ע"א] לדעת מנין [פוטר] שלא לדעת אפילו מנין לא צריך ואם גזל בהמה אפילו שלא לדעת כיון דאנקטוה נגרי ברייתא כשהוא משיבה צריך דעת הנגזל כדי שישמרנו דגבי בהמה דאנקטוה נגרי ברייתא קי"ל כרב חסדא דאמר שלא לדעת צריך דעת. הגוזל ב' אגודות שוות (פרוטות) [פרוטה] והחזיר אחת מהן אמר רב גזל אין כאן השבה אין כאן. פי' שאין השבה פחות משוה פרוטה ופרוטה לא כתיבא בקרא אך יש לומר שאינו נקרא גזל אלא בדבר שדרך העולם (להפקיר) [להקפיד] בו וקים להו לרבנן שאין דרך העולם [להקפיד על] פחות משוה פרוטה.
<h2>דף צג:</h2>
שילום גזל וחומשו. ויראת מאלהיך לקיים אשר צוה בפ' ויקרא נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמתו בפקדון או בתשומת יד והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואין לומר שלא חייב הכתוב להשיב אלא בנשבע לשקר משום דבענינא דשבועה כתיב השבה דהא (האי) [החומש] נמי [ב]קרא דשבועה כתיב וא"כ [הקרן] אפי' בלא שבועה אמרה תורה והשיב את הגזלה אשר גזל אם הגזלה [בעין] צריך להשיב הגזלה כמות שהיא. ואם שינה אותה גזלן ישיב דמים כשעת שינוי שעד שעת השנוי היתה ברשות הנגזל כדתנן בב"ק [צ"ג ב'] הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזלה. פי' כשעת שנוי הגזלה, כדאמר רבא בשלהי המפקיד [מ"ג א'] האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחבריה מעיקרא שוייא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי תברא או שתיא משלם ד' זוזי. מאי טעמא כיון דכי איתא הדרא למרא בעינייהו ההיא שעתא דתבר לה [ושתי לה] קא גזיל לה. וטעמא דקני' בשנוי כדאמר רבא בב"ק במרובה [ס"ו א'] אמר רבא שנוי קונה כתיבה ותניא. כתיבא, והשיב את הגזלה מה ת"ל אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר ואם לאו דמים בעלמא בעי שלומי. ותניא, הגוזל עצים ועשאן כלים וכו' וכי אמרי' ביתר שהיתה שווה יותר בשעת שינוי משעת גזילה, אבל בחסר שהיתה שוה פחות בשעת שינוי משעת גזלה משלם כשעת המעשה ולא כשעת שינוי. כדאמרי' בשלהי המפקיד על ההיא דתנן ב"ה אומר כשעת (המעשה) הוצאה ופרשינן (נמי) [מאי] כשעת (המעשה) הוצאה [אי] כשעת הוצאה מן העולם ובחסר מי (אמר) [איכא מאן דאמר] דלית ליה כל הגזלנים משלמים כשעת הגזלה. והיינו דאמר רב בתחלת מרובה [ס"ה א'] גניבה וחיים [אחייה] לקרן כעין שגנב ומוקמינן לה התם דמעיקרא שויא ד' ולבסוף שויא זוזא. והמשיב גזלה אינו פטור אלא א"כ יודיע לנגזל שימנה הנגזל וימצא שלו דקיי"ל כר' יוחנן דאמר [ב"ק קי"ח ע"א] לדעת מנין [פוטר] שלא לדעת אפילו מנין לא צריך ואם גזל בהמה אפילו שלא לדעת כיון דאנקטוה נגרי ברייתא כשהוא משיבה צריך דעת הנגזל כדי שישמרנו דגבי בהמה דאנקטוה נגרי ברייתא קי"ל כרב חסדא דאמר שלא לדעת צריך דעת. הגוזל ב' אגודות שוות (פרוטות) [פרוטה] והחזיר אחת מהן אמר רב גזל אין כאן השבה אין כאן. פי' שאין השבה פחות משוה פרוטה ופרוטה לא כתיבא בקרא אך יש לומר שאינו נקרא גזל אלא בדבר שדרך העולם (להפקיר) [להקפיד] בו וקים להו לרבנן שאין דרך העולם [להקפיד על] פחות משוה פרוטה.
<h2>דף קיח.</h2>
תנן בהגוזל ומאכיל איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי פטור גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך (פטור) ואם לאו חייב ואם חברו אומר לו גזלתני והוא אומר איני יודע פי' איני [יודע] שהיה משלך בידי מעולם וכרב נחמן פסקנו בכתובות פ"א [י"ג א'] ובב"ק בהגוזל ומאכיל פ"ב פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.
